יום ראשון, 7 ביולי 2013

מגלים את גאורגיה ואולי עוד כמה דברים


יום ה' , 27/6/13, תל אביב טביליסי
מתקבצים בטרמינל 3, שער 32, אחרי הפסל של בן גוריון, כך אלי מ"איילה", שממתין לנו במאור פנים ומחלק לנו רצועות-חבק צהובות שנשים על המזוודות, זיהוי מהיר על מסוע המזוודות ואבטחה נוספת למטען. שיהיה.
קפה ונישנוש ברחבת הדיוטי פרי, ממתינים לקריאה למטוס ומנצלים את הזמן כדי להתחיל להתעדכן ולהדביק את פערי האינפורמציה שהצטברו עם השנים.

מטוס קטן וקומפקטי, במושב על ידי יושב בחור צעיר וכבד-גוף שמחכה בקוצר רוח לדיילות עם המשקאות כדי שיוכל לערבב קצת מיץ עם בקבוקוני האלכוהול שהביא עימו.
טיסה קצרה, שעתיים וקצת, מספיקה לנמנום חטוף, האורות הכתומים המתרחקים של גוש דן מתחלפים באלה המתקרבים של  טביליסי.    שעה דלילה בנמל התעופה והכל הולך מהר. פוגשים את אוֹרי במוצאי הנמל, מחליפים כסף ומפליגים עם האוטובוס למלון.

ככה כותבים "משטרה" בגאורגית

בדרך אוֹרי נותן לנו מבוא קטן לגיאורגיה ולתהליך העובר עליה, שנראה כמו תהליך דמוקרטי אמיתי, שלא כבעמיתותיה ושכנותיה, הרפובליקות של בריה"מ לשעבר.  יש לזה ביטוי, בין השאר, גם בתנופת הבניה ובפריחה של היזמות הפרטית, בענייני נדל"ן, חקלאות, תיירות ושטחי מסחר שונים.
מלון cruise בטביליסי

נהר המטקווארי, טביליסי

הלובי של מלון cruise

צ'ק-אין במלון Cruise הבנוי בצורת אניה ונמצא, כמה מפתיע, על גדת נהר המטקווארי אשר חוצה את טביליסי לאורכה.   אין זמן להתקשקשות, צריך לקום מוקדם ולחתום על הג'יפים.  לילה טוב.

כל התמונות מיום זה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/105

יום ו', 28/6/13, טביליסי, ורדזיה, אחלציחה
כמה דברים אפשר להספיק ביום אחד ? לא מעט, מסתבר.   משכימים בזריזות, ארוחת בוקר נחמדה,  ומתחילים להתארגן על הג'יפים. 
חותמים על הג'יפים בחזית המלון

מצתוותים  לפי "רשימת גילי", מעמיסים את הפקלאות בזריזות, לא לפני שעורכים אינוונטר שריטות קפדני, וקדימה, לדרך.   מסתבר שהנסיון הצבאי שאצל אחדים מאיתנו הוא מכובד למדי, נותן את אותותיו בכל מה שנוגע לתרבות הדיבור במכשירי הקשר.  אוֹרי מדריכנו משלב בשידוריו בקשר הוראות נסיעה ואינפורמציה מדריכית על המראות הנשקפים מחלונות המכונית : "קחו נתיב שמאלי, הבניין הזה הוא משרד הפנים החדש", וכל כיוצא בזה'' והכל בנינוחות ובתמציתיות, באינטונציות אופייניות לבחור, שנלמד להכיר ולחבב בימים הבאים.
ג'נרל אוֹרי מתדרך לפני היציאה לקרב

עוזבים את מלון Cruise ואת טביליסי, הנוף מתחלף לכפרי ופורח.  מתפתח ויכוח ברשת הקשר בסוגייה החשובה, "האם הפרח הכתום הוא פרג או פרֵגַה ?", אבל הנוף היפה ושפע הפרחים האחרים משכיחים את המחלוקת האקדמאית רוויית האגו הבוטני, ואנחנו גומעים את המראות הירוקים והפסטורליים בעיניים צמאות.
עצירה קטנה להצטיידות במים וקצת פרי, זריזים וחדי-עין שבינינו מגלים עץ תות ומחלקים את פריו השחור-סגול לשאר החבורה, ארוע שמסתיים באצבעות מוכתמות בצבע תות עמוק, מתוק מתוק.
עצירה בקיוסק/מכולת

איתן ותותים

קצת פרחים

ממשיכים בתוך הנוף כשמצידינו חולפים כפרים קטנים (בעצם אנחנו החולפים) שנעים על הגרף שבין פשטות יפהפיה ופרימיטיבית לבין עליבות קיצונית, אנשים ועדרים (פרות בעיקר) הולכים לאיטם משני צידי הדרך.  הפרות, אגב, מעדיפות דווקא את אמצע הכביש. מעניין.
קצת פרות

בדרכנו לורדזיה , היא העיר החצובה בסלע, פרי שלטונה של המלכה תמר, עוברים ליד מצודה מרשימה המתנשאת ומשקיפה על כל סביבותיה.   
המצודה בדרך לורדזיה

עוצרים ליד מאפייה ואורי מחלק לג'יפים פיתות-פוקאצ'ות בנוסח גאורגיה, טרי-טרי.  עוד קצת נסיעה, ואנחנו מגיעים לאתר ארוחת הצהריים שנמצא על גדת אותו נחל מטקווארי שפגשנו בטביליסי, ולמרגלות העיר החצובה בסלע וארדזיה.    חצ'פורי, ירקות חתוכים, גיבץ' בנוסח מקומי, גבינות ודגי פורל על הגריל, לצד יין חמצמץ-מתקתק, וכל זה בצילה של סוכה, לקול רחש המים ובתוך הנוף הכפרי...
ארוחת צהריים למרגלות ורדזיה 


חדר אוכל קצינים

שבעים וטובי-לב, שלא לומר כבדים מעט, מתחילים לטפס לכיוון עיר המערות ורדזיה, ובהגיענו מתנשפים מעט, שוטח בפנינו אורי את ההיסטוריה של המקום וכן עורך לנו היכרות עם פיגורות משמעותיות בהיסטוריה הגאורגית, המלכה תמר, דוד הבנאי ועוד.  בורדזיה, לדבריו, היו בעת שיא פעילותה במאה ה-13, כ-40,000 איש.
צועדים לכיוון מערות ורדזיה

משתחלים במנהרות ובכוכים, עולים ויורדים, מנסים להציץ לתוך המנזר המקומי ונתקלים בסירוב עויין מצד הנזירים המקומיים.
איש המערות מושיק




יורדים בחזרה למכוניות כשמגמת פנינו אחלציחה. עצירה קטנה כדי להשקיף מכיוונו של גשר כבלים תלוי ומתנדנד המשקיף על מבצר, וקדימה, למלון ריו באחלציחה.
גשר (מתנדנד) על מים סוערים


מסתבר שמעלית, טלפון בחדר ומזגן לא נחשבים כאן כחלק תיקני מציוד של מלונות במאה ה-21, אבל יש וויי-פיי, והוא עובד כמו שצריך, השבח לאלוהי התקשורת.
מלון ריו, אחלציחה





שירי תוגה וערפל על גדות האגם, מלון ריו, אחלציחה

ארוחת ערב מלווה בתדריך למחר וערב שירה עם מושיק והגיטרה על שפת הבריכה שעל יד המלון, בקבוק בירה מקומית,  ולמיטה.

כל התמונות מיום זה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/209

יום שבת, 29/6/13, אחלציחה, שמורת בורג'ומי, טסקלטובו
האגם הרומנטי שלחופו ישבנו אמש והנעמנו זמירות, מתגלה כבריכה גדולה וחסרת חן בשעות האור.   ארוחת בוקר ולדרך.

דרך עפר מצ'וקמקת למדי מובילה אותנו לבית הכנסת המשופץ למשעי של אחלציחה,  שבת בבוקר ואין אפילו רמז למניין. המארח שלנו מונה את יהודי אחלציחה ומגיע לשמונה, נשים וגברים. לצורך השלמת מניין בחגים יש תיגבור של צדיקים מטביליסי, שויין.   אורי מרחיב את השכלתנו בתולדות יהדות גאורגיה וקהילות אחלציחה וטביליסי בעיקר, ביחסים שבין כתבי הקודש למיניהם, המקרא, המשנה והפוסקים בדורות השונים, וכלה בכוזרים ובמלכם.
בית הכנסת באחלציחה


הרב אורי לוין

מודים לשני היהודים היקרים, אוֹרי והמארח איש אחלציחה ומתפתלים בסימטאות העפר לכיוון השוק העירוני ע"מ להצטייד בירקות ובמצרכים לארוחת הצהריים.
השוק באחלציחה



שועטים  בכביש לכיוון שמורת בורג'ומי חרגאולי וכשהכביש נגמר מתחילה דרך עפר העולה ומטפסת לכיוון שערי השמורה.  בדרך עוברים בעיירות-כפרים מוזנחים ונטושים למחצה, בסגנון בנייה המרמז על חיים שוקקים ועשירים יותר לפני כמה עשרות שנים. מי יודע, אולי זה יקרה פה שוב ?  
מחכים לפתיחת שער השמורה, בורג'ומי-חרגאולי

פה מגדלים (ומוכרים) פורלים

מטפסים אל תוך מעמקי השמורה, הרוח מתחילה להיות קצת יותר קרירה והיער מתחיל להיות יותר צפוף. עצי מחט מתנשאים משני צידי הדרך ההולכת ונהיית מהמורתית יותר ויותר ככל שמתקדמים. הפריחה כאן מרהיבה ביופיה ובגיוונה, צבעי סגול, וורוד, צהוב ולבן משבצים את הירוק בגוונים עזים, מלוא כל העין.
שמורת בורג'ומי חרגאולי



עצירה באחד מעיקולי הדרך לארוחת צהריים, ירקות נשטפים במי הפלג ונחתכים לסלט, טחינה מתערבבת עם לימון פטרוזיליה ושום, פירות העונה אף הם מגיעים לשולחן המאולתר וגבינה גאורגית מלוחה ומחוררת מצטרפת לטונה ולאבטיח.   גם מבערי הגז והבנזין משמיעים את קולם, קפה ותה מתבשלים ומהבילים. תוך כדי הכנת הארוחה מתחיל לטפטף גשם בטיפות שמנות וצפופות וכולם נחפזים לשלוף שכמיות מטריות ומעילי-גשם.
הגשם חולף עד מהרה והזלילה מתחדשת בעוז.
צוות הסלט בפעולה

מה זה הגשם הזה פתאום ?!

ארוחת צהריים רטובה

השיירה ממשיכה לטפס במעלה הדרך כדי להיווכח שהנוף מלמעלה אפילו יפה יותר. מדרונות מיוערים, קרחות-יער ירוקות משובצות פרחים בשלל צבעים, בקתות רועים מטות לנפול ועננים נושקים להר, לדרך ואפילו קצת לנו.
רודודונדרום (או משהו כזה)



ביקור חפוז במתחם של משפחת רועים שעלתה בחודשי הקיץ להרים עם המקנה אל שטחי המרעה, ממשיכים.
מקו פרשת המים מתחילים לגלוש מטה תוך עצירות אחדות כדי לצפות בפרחים מיוחדים או בנוף, או בשניהם.  הדרך קשה וטרשית, מאתגרת את הנהגים ואת מהנדסי הרכב של ניסאן, אבל הנוף והצמחיה מהווים תמורה הולמת למאמץ.
מחנה קיץ של משפחת הרועים


"יש לכם אולי סיגריה ?", נוער מקומי

הטרשים והמעקשים מסתיימים לבסוף ואנחנו מגיעים לכביש אספלט.  ה ל ל ו י ה.
עוברים דרך עיירת קייט מלוקקת ומטופחת ושועטים לכיוון קוטאיסי (או בעצם לטסקאלטובו השכנה) למלון ארגו.  



בדרך מתדלקים ע"מ לחסוך זמן בבוקר.  ארוחת ערב לא רעה, יש מזגנים בחדרים, אבל אין מעלית. קומה שלישית עם כל הבגאז',  לא צחוק.   תדרוך של אורי למחר ולמיטה.


כל התמונות מיום זה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/308


יום א', 30/6/13, טסקלטובו – אושגולי
נפרדים ממלון ארגו, מחזית הזכוכית שלו ומהמדרגות הלולייניות שלו, וקופצים לשוק כדי להצטייד במצרכים לארוחת הצהריים, ולדרך.

השוק בטסקלטובו

מה שחסר כאן זה חוטיני

כאן צריך להתכופף כשמטאטאים

גילי וניר דואגים לערבב קצת את הצוותים בג'יפים, כדי שיהיה מעניין, ומתחילים לנוע מערבה וצפונה לעבר יעדינו, הקווקאז וחבל סוואנטי.   עצירת ביניים ליד מפלונים קטנים לאבטיח נחמד והשתכשכות אופטית (המים קרים מדי לדבר האמיתי), ממשיכים.


הדרך מטפסת לאורך הנחל והופכת מכביש אספלט לדרך עפר גבשושית, פה ושם ניכרים עדיין סימני ציוויליזציה, ואנחנו עוצרים פעם נוספת לקפה, תה ועוגיות, הפעם ליד כפר כלשהו, ליד נביעת מים חביבה מצינורצ'יק שבסמוך לשולחן קרן קיימת וספסלים מבטון.



ארוע קצת מפחיד מתרחש כשבחיבור שבין בלון הגז למבער שמעליו יש דליפת גז שמתלקחת ומאיימת בפיצוץ. גיורא מזדרז ומחיש את הבלון אל מתחת לזרם המים הקרים, אמיר מזנק ומביא חולצה מהאוטו, מרטיב אותה וחונק את הלהבות וכולם נושמים לרווחה. מיחו הטכנאי המוטס שלנו, מתקן את הדליפה, הקומקום שב ונשפת על הלהבה הכחלחלה והקפה נמזג לכוסות.

נטילת ידיים לפני ארוחת צהריים


ממשיכים בדרך המתפתלת ומטפסת ליד הנחל ובתוך הצמחייה הצפופה, ומגיעים לכפר נוסף.  מזמן לא אכלנו משהו, נכון ?  ארוחת הצהריים מתרחשת בביתה של משפחה מקומית העורכת לנו שולחן בסלון (הרחב, יש לומר) ואנחנו יורדים על חצ'פורי, גבינות, מרק חם, ירקות ופיתות עם ריבת תפוחים מקומית וטעימה.  נערכת לנו היכרות עם משקה הנקרא צ'ה-צ'ה, מעין וודקה מייצור מקומי המזוקק ממש פה בחצר, לא ברור ממה זה מופק, מפרי ? מתפוחי אדמה ? זנבות חזירים ? לך תדע, עכ"פ המשקה בסדר גמור והורג חיידקים כמו שצריך. 
מזקקת צ'ה-צ'ה ביתית

בתום הארוחה קופצים להציץ במזקקה הסמוכה לבית ואוֹרי מספק את הרקע וההסברים הטכניים הנוגעים לתהליך ההפקה.
ממשיכים.   הדרך נהיית קשה יותר ויותר, וטנק הבנות עם טליה ועפרה מפגין מיומניות נהיגה ראויות לציון.  בשלב מסויים אנו יורדים מהג'יפים כדי לטעום קצת נוף מקרוב ולהזיז את העצמות המחלידות שלנו.  אין ספק, זוויות הראייה ומגוון הדברים שרואים בהליכה, משתפרים משמעותית, וגם התחת מתאוורר קצת. אזוֹי.  ההליכה הקצרה מסתיימת, כך מסתבר לנו עד מהרה, בהתגלות של הפסגות המושלגות הראשונות של רכסי הקווקז הגבוה, אליו מועדות פנינו.   אכן הפתעה מרהיבה.
מחלצים עצמות בדרך לקווקז


וזה מה שרואים אחרי הליכה של 20 דקות. לא שווה ?

עולים שוב על הרכבים כדי להיווכח שמה שראינו היתה רק ההתחלה :  אחרי הפיסגה הראשונה נחשפות עוד פסגות ואחריהן הרכס כולו.  עוצרים כמה פעמים כדי לנשום ולראות, להסתכל ולא לשבוע, וכמובן לצלם ולהצטלם.
ככל שהדרך מתארכת, כך מתרבים בצידיה הפרחים, סגולים וצהובים, וורודים ולבנים, סחלבים, כלנית נרקיסית לבנה, רודודונדרום, שושן צחור (שפה הוא צהוב) ועוד שפע רבגוני וצפוף.





מגיעים למעבר הרים (PASS) המסמן את סוף העליה ותחילת הירידה, מתענגים על כרי הירק המשובצים פרחים למכביר, על הרכס המושלג מצפון ואחיו המושלג פחות מדרום.




מגיעים לכפר אושגולי עם חשיכה, ומתמקמים בגסט-האוז שמפוצל לשני בתים.
בקתה א' אושגולי



 ארוחת ערב, מקלחת שמזכירה לי ימים רחוקים של טירונות רחוקה, מגורזת וקפואה בנובמבר, אי-אז ברפיח והסביבה, והולכים לשמוע הרצאה של ערן, בליווי תמונות וסרטונים, על הטיול שערך עם מטוס קל באלסקה, הוא ועוד כמה אנשים מהקטגוריה שלו (טייסים עם שריטה טיולית-אתגרית).  מי ששרד ולא ניקר, קיבל הרצאה סופר דופר, מלווה באילוסטרציות ויזואליות מהלפטופ של הנ"ל.

כל התמונות מיום זה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/407


יום ב'  1/7/13 ,    אושגולי מסטיה
מראה מהחלון בבוקר, אושגולי. מגדלים אופייניים לסוואנטי

בקתה ב' אושגולי, ברקע : הכפר

חוזרים מחליבת בוקר

יום חדש מאיר על כוחותינו למרגלות הר שחארה , בואך אושגולי. נידחי הכוח שגלו לביקתה המרוחקת בלילה, עומסים את מטלטליהם על גבם השחוח ונשרכים במעלה הגבעה הירוקה, אל בגאז'י הג'יפים הפעורים לרווחה לקראתם, סמוך לבקתה העליונה. ארוחת בוקר בנוסח עדות הסוואנטי (Svaneti) עם ביצים קשות מסודרות בשורה מרשימה, ארוכה ומדוייקת על שולחן האוכל.

סיור בכפר מביא אותנו אל בית הקברות שלמרגלות המנזר ואל תוך המנזר עצמו, תצפית על הכפר ועל המשך העמק, סקירה גאוגרפית והיסטורית על האיזור, והסברים אפשריים לקיומם של המגדלים הרבים הפזורים בכל הסביבה (הגנה על התושבים, בעיקר מפני שודדים). 
המנזר ובית הקברות, אושגולי



חורשים בשדה הקרטושקעס

סיבוב נוסף בתוך הכפר מגלה לנו שעל כל צעד ושעל יש פה בית שהוסב להארחת מטיילים, עם שלטים שמכריזים על כך ברבים,  עדות לעניין התיירותי שהמקום מעורר.  תחנה כמעט אחרונה בסיור הוא  המוזיאון האתנוגרפי שבו מרוכזים כלי עבודה וחפצי יום יום שהיו (וחלקם עדיין) בשימוש אנשי המקום.  כלי נשק,  כלים חקלאיים וכלי בית  מכל סוג ומין.

המוזיאון האתנוגרפי, אושגולי

   
חוזרים לג'יפים ויוצאים לדרך, תחילה במעלה הנחל עד לשלגית- ערימת שלג שעדיין לא נמס, במעלה הנחל, (אמיר ניצל כאן מצניחה אל מי הנחל הגועשים והקפואים, כשהתקרב לקצה הדק של השלגית בלי שידע שהוא עומד על קרח דק מאד),
שלגית ליד אושגולי


אל תתנו לפרחים להטעות, יש כאן מוקשים (של פרות)


נערי הפרחים

רביצה בשדה הפרחים המרהיב שממול לשלגית, (נוגה עוברת כאן ארוע מיקוש מחורבן למדי, אבל מושיק נחלץ לעזרה ומכבס אותה בזריזות, כשהוא נעזר במי הפלג הזורם בסמוך ובצרור עלים ירוקים. שאפו !) ואח"כ חוזרים במורד הנחל ויורדים במורד הנחל בינות לכפרי הסוונטי האחרים בדרך למסטיה.
כפר טיפוסי בסוונטי

נסיעה איטית על דרך משובשת למדי, עוברים על פני כפרים ציוריים וקצת משופשפים.  באחד הכפרים עוצרים לארוחת צהריים, מחלקת הסלטים נכנסת לפעולה נמרצת, אסף מפגין כישורי טבחות לא מבוטלים ומשרוול שתי שקשוקות מדהימות. טחינה ופיתות ואבטיח לקינוח, והרי לך סעודת מלכים.
מבצע סלט 2


פרופסור שקשוקה (הידוע גם בכינוי "אסף")

 החיידק החקלאי מתעורר בקרב אחדים מאיתנו והם נרתמים לקצור עשב בחרמש יחד עם תושבי המקום שבחצרם מתרחשת הארוחה.
חקלאים בדימוס משנסים מותניים


לדרך.   חולפים על פני כפר נוסף ומטפסים על שלוחה ע"מ לעבור לעמק הבא המוביל אותנו לעיר מסטיה. בדרך עוצרים לתצפית קצרה ואח"כ גם להליכה לא ממש ארוכה לצורך חילוץ עצמות ומגע בלתי אמצעי עם האויר בחוץ ועם הנוף.



הגענו למסטיה ולמלון Old Seti . המקום נראה חדש, אם כי הדרך המובילה אליו היא דרך עפר. כמובן שאין מעלית (קומה שנייה עם כל החבילות), אין טלפון בחדרים (וגם בקבלה) ועל וויי פיי אין מה לדבר.
מסתבר שגם מים חמים אין. יהיו בתשע, כך אומרים, אחרי ארוחת הערב.  עבורי זה קצת מאוחר, כבר התקלחתי במים הקרים, מזוכיסט שכמותי. 
מלון Old Seti במסטיה
  
ארוחת ערב.  יחד איתנו בחדר האוכל נמצאת חבורה גדולה, כנראה פולנים, שחוגגים איזה יומולדת למישהו, או משהו כזה. אטרקציית הערב הוא זמר מקומי עם גיטרה. מסתבר שסגנון הזמר הגאורגי הוא קולני במיוחד, מה שמקשה עלינו לנהל שיחות בינינו לבין עצמנו. נו מילא, העיקר שיהיה שמח, אנחנו מצטרפים למחיאות הכפיים בסוף כל קטע מוזיקלי (בעיקר מכיוון שזה מרמז שיהיו לנו כמה שניות של שקט).
אנחנו פורשים ללובי ועורכים ערב תרבותי במיוחד שהוכן ע"י ו. תרבות, כלומר עפרה וניר.  חידון מושגים קיבוצניקיים, ושעשועון "נכון לא-נכון", עוזרים קצת להיזכר בעברנו התנועתי והקיבוצניקי, (וגם קצת לספר על עצמנו באמצעות אנקדוטות מהחיים). 
עוגת יומולדת חגיגית משובצת בתפוזים, בננות ונר דולק אחד מגיעה לכבוד יום ההולדת של ניר ואיש הצוות הגאורגי מנסה לשווא להדליק את שאר הלהבות, ונסוג נכלם לאחר כמה נסיונות, נו מילא. גילי מברך בשם כולנו, החתן מכבה את הנר הנותר והשמחה רבה.
השבח למארגנים, לילה טוב.
גשם חזק מתחיל לרדת ואנחנו דואגים, מה יהיה מחר ?

כל התמונות מיום זה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/505


יום ג', 2/7/13 , מסטיה והסביבה
מבט על מסטיה מחלון המלון

נוהל השכמה, ארוחת בוקר, תדלוק וזזים לכיוון הקרחון הסמוך למסטיה. עננים נמוכים רובצים מעל העמק של מסטיה ואנחנו קצת מוטרדים ממזג האויר.  נהיגה של כחצי שעה  במקביל לערוץ הנחל, דרך עפר רצופה שלוליות מהגשם של אתמול, מדרונות מיוערים משני צידינו, פסגות מושלגות מעליהם ונחל גועש במים בוציים משמאלנו.

מגיעים לתחילת מסלול הרגלי ומחנים את הרכבים. אורי ממליץ לקחת לבוש חם כי צפוי שיהיה קריר במעלה הדרך, ויש גם סימנים של טיפטוף פה ושם.

חוצים גשר כבלים מתנדנד מעל מים סוערים ופוסעים במעלה הנחל, בינות לאשוחים, אשוחיות, עצי ליבנה ושאר צמחייה עבותה, כשגעש המים בנחל הסמוך, מלווה אותנו בלכתנו. 




גשם מתחיל לטפטף ומעילי הגשם נשלפים, מתקרבים לקרחון ופוגשים קבוצה של יפנים נחמדים ומדוגמים שכבר חוזרת במורד מברכים אותם ב"קוניצ'יוואה", וזוכים ל"שלום" בתשובה.    מגיעים.
מתחת לסחף ואבנים מסתתר קרחון



הקרחון (הנסוג לאיטו, כך מראים הסימונים של המחלקה הגיאוגרפית של הממשלה הגאורגית) מרשים בצורתו וגודלו, ומוסווה בחלקו בסחף של אדמה ואבנים. זרימה חזקה נובעת מתחתיו  וגועשת במורד הערוץ.
אייס קפה



רוח קרירה מנשבת, כפי שהזהיר אורי, ואנו ממהרים להתעטף בכל מה שיש. צוות הקפה/תה , בראשות אורי ואיתי, שם מים על האש, קפה ותה נמזגים, קצת קרקרים מלווים אותם, מצלמים את הקרחון מכל זווית אפשרית ושמים פעמינו במורד המדרון, אל המכוניות.


פוגשים בדרך עוד כמה יפניות שאיבדו את הקבוצה, כמה צעירים וצעירות משוודיה ומגאורגיה, נראה שהמקום מושך אליו מטיילים.  נחמד.
חוזרים למסטיה ע"מ לאכול צהריים אצל משפחה מקומית, ומתוודעים, בנוסף לתפריט הרגיל, גם לדים-סאם המקומי, כיסני בצק מבושלים-מאודים עם מילוי בשר, שנקראים כאן חינקָלי.
מגדל סוונטי טיפוסי במסטיה

התחנה הבאה : אתר הסקי החדש הסמוך למסטיה, עם רכבל הגולשים שבו, ע"מ לתצפת על העמק, העיר והסביבה. מזג באויר הקודר והמטפטף מעמיד בסימן שאלה את כל הסיפור. אנחנו מגיעים לבסיס הרכבל ועורכים, במחסה הגשם, טורניר פינג פונג מאולתר, עד יעבור זעם  הגשם. 
הרכבל התחתון

טורניר הפינג פונג

כשנראה שהעסק משתפר, אנחנו מזנקים ברביעיות אל מושבי הרכבל וממריאים אל פסגת ההר.  מסתבר שהגשם לא ממש מתכוון להפסיק, וכשאנו מתקרבים לפיסגה צועקים לנו המפעילים לא לרדת מהמתקן ולחזור ברכבל לבסיס.   הרגשות מעורבים : מצד אחד, מפסידים את הפנורמה, מצד שני, גם עם מעיל גשם ומכנסיים כנ"ל, הגשם מצליף בפנים,  והרוח הקרירה הופכים את כל הסיפור לבלתי נעים בעליל.


הרחוב המשופץ במסטיה

חוזרים למסטיה, הגשם חדל בינתיים, הולכים לבדוק איך נראה מגדל סוואנטי מבפנים. המגדל נמצא ע"י המקום בו אכלנו צהריים, בחצר הכנסיה. מטפסים, משקיפים, וחוזרים למלון, למקלחת, מנוחה וארוחת ערב מגוונת מהרגיל, והפעם ללא הליווי של המשפחה הפולנית והזמר המקומי.



יוצאים ברגל להופעת פולקלור בבית העם המקומי. המופיעים :  נערי ונערות המתנ"ס בשיר ובמחול. האוזן מתרגלת בהדרגה לסגנון המוזיקלי הייחודי הצעקני-משהו ולהרמוניות הלא-שגרתיות עבורנו, ואנחנו (וגם קהל מקומי, שבעיקרו מורכב ממשפחות הנערים המופיעים) נהנים עד בלי די.



שיאו של המופע הוא באקט הסיום שבו מזמינים הרקדנים והזמרים את הקהל לעלות לבמה ולרקוד ביחד, והשמחה רבה. לקינוח הערב הולכים לבאר המקומי (גברים בלבד...) תומכים בתעשיית הבירה המקומית וחוזרים למלון. שירים נוגים בלובי, עם הגיטרה של מושיק וכמה ריקודי הו-הו שמחים, חותמים את היום הגדוש הזה.

כל התמונות מיום זה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/606


יום ד' 3/7/13  ממסטיה לטסקלובו
נפרדים בדמעות ממלון Old Seti במסטיה, מתדלקים, מצטיידים במצרכים לארוחת צהריים בשוק הקטנטן של מסטיה, ויוצאים לדרך.  מגמת פנינו באופן כללי היא טביליסי, אלא שהפעם דרך הכבישים המהירים שממערב, עם תחנה בלילה בטסקלטובו שליד קוטאיסי.   כביש מהיר זה בסדר, אלא שבלי קצת חיק-טבע אי אפשר.





מתפתלים שוב בדרך משובשת למדי בין כפרים ושדות וחונים בקרחת ירוקה, לא רחוק מכמה בקתות שמציגות את עצמן כמלון.  מתארגנים להליכה, כולל התעטפות במגיני גשם למיניהם, מחמת הטיפטוף שפוקד את המקום.    מתחילים ללכת במקביל לנחל המקומי, והגשם הדק מלווה אותנו לאורך כל הדרך.  מדלגים בין מוקשי הפרות לבין הפלגים הקטנים שחוצים את הדרך, וגם החזרזירים הרועים באחו מברכים אותנו בנחרות ידידותיות.  כלב נחמד שיוצא מחצר הבקתות שלידן חנינו, מצטרף אלינו בכשכוש זנב ומתלווה אלינו לאורך כל המסלול.

בכלל, כל הכלבים שנתקלנו בהם לאורך הטיול, היו ידידותיים ונחמדים, בלי יוצא מהכלל.  הנביחות היחידות ששמענו היו כאלה האומרות :  "שים לב אלי, בוא ללטף ". זה כנראה בהשראת טוב ליבם של האנשים כאן, אני מניח.
לאחר כמחצית השעה של הליכה, מוצאים מקום נחמד המשקיף על הנחל, אין מחסה מהגשם, אבל זה מה יש, מתארגנים לקפה, והמנצח גילי עורך חזרות  למקהלה. קפה נמזג, עוגיות ופיצוחים, שמחה והילולה.
חוזרים למכוניות וממשיכים לכיוון יעדנו דהיום, קוטאיסי, או ליתר דיוק, טסקלטובו השכנה לקוטאיסי, אותו מלון ארגו בו שהינו כבר בדרך הלוך.  עוצרים בדרך לארוחת צהריים ליד קיוסק נחמד עם פלג מים זורם לידו ופינת אוכל נחמדה, הצוות כבר מתורגל כבר בנוהלי סלט-טחינה-פירות, ואסף כבר מקפיץ חביתות עם בצל על המחבת. קפה ותה יש גם, איזו שאלה ?!





בהמשך הדרך מחסום בלתי צפוי : היתה התמוטטות סלעים בדרך והטרקטורים עמלים בפינוי הכביש. זה כמובן לוקח זמן, לא יודעים כמה. מתיישבים על הכביש ורעיה מעבירה שעור ראשון בניתוח כתב-יד, מה שקורין "גרפולוגיא", שהוא אחד משטחי התמחותה בשנים האחרונות. מַחְכִּים ומעניין, והעיקר, זמן ההמתנה עובר בנעימים.


הדרך נפתחת לבסוף ואנו ממשיכים לכיוון טסקלטובו, לאורכו של אגם ארוך ארוך שבקצהו סכר המיועד לתחנת כוח הידרואלקטרית. עוצרים לתצפית על הסכר הענק שנראה כהעתק של הובר דאם,  ההוא מגבול נבאדה אריזונה.


החושך יורד אבל הכוח דבק במשימה ללא לאות (להזכירכם, המשימה היא להגיע לארוחת ערב ולמיטה) ומגיעים למלון בסביבות 22:30, יש אינטרנט סוף-סוף, הללויה. מחדשים קשר עם כדור הארץ, לאחר נתק של יומיים.
דיירי הקומה העליונה מופתעים לשמוע רעש חזק שמסתבר כקולו של הגשם השוטף הניתך על גג הפח. לאחדים (ועבדכם בתוכם) יש גם תוספת : חלון שאינו אטום מאפשר זליגה של מי גשם אל תוך החדר בקצב מאיים. פקידת הקבלה מוזעקת ואנחנו מקבלים חדר חלופי בקומה יותר נמוכה.           רווח כפול : גם חדר יבש וגם נחסך מאיתנו רעשו של הגשם על הגג.     בתחקיר שנעשה בבוקר הסתבר שהצפות היו גם מנת חלקם של חומי ונוגה, אבל הם הסתפקו בהקמת סכר של מגבות כדי לקדם פני הרעה.

כל התמונות מיום זה נמנצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/703


יום ה', 4/7/13, טסקלטובו, קוטאיסי, גורי, טביליסי, ובבוקר שלמחרת, תל אביב
בוקר של יום חדש, אורזים ולדרך.    ביקור בכנסיה המשופצת בקוטאיסי, המשקיפה על העיר, סקירה של אורי על גילגולי הקתדרלה, על השיפוץ  ולהתפלל, אם כי הפיתוי לשיר שם קנונים מימי המקהלה בקיבוץ הוא גדול בגלל האקוסטיקה הנחמדה שיש שם בפנים.



 תצפית מגבעת הכנסיה על ק"ק קוטאיסי, ואורי מסביר על השינוי שעבר על העיר מאז הסתלקות השלטון הסובייטי בסוף שנות השמונים. מפעלי תעשייה ענקיים הפכו בן לילה לבנייני רפאים, ערימות ברזל דוממות וחסרות שימוש, אלפי אנשים מצאו את עצמם ללא עבודה וללא מטה לחם.   אח, לו היו כאן כמה בדואים, לא היו נשארות כאן ערימות הברזל כאבן שאין לה הופכין (כך אורי).

עולים על כביש מודרני ומהיר, לכיוון גוֹרי וטביליסי.  סימנים של ציוויליזציה אמיתית מתגלים גם בתחנת דלק שאנו עוצרים בה להפסקת צהריים : קפיטריה מערבית למהדרין (עם אוכל מקומי כמובן), עם מיני מרקט לצידו ובית קפה. אפילו וויי פיי חופשי יש שם. אמריקה.



מתקשים להיפרד מהציוויליזציה הפתאומית שנפלה עלינו, ממשיכים לכיוון העיר גורי, עיר הולדתו של סטאלין. הכוונה היא לעשות שם וִיש ולהמשיך במהירות לטביליסי, אלא שבהתקרבנו למרכז העיר אנחנו מבחינים בהפגנה הנערכת בכיכר המרכזית. חקירה חפוזה מעלה כי המפגינים דורשים את החזרתו של הפסל של סטאלין שהוסר באחד הלילות, אי-אז כשהקומוניזם התכווץ כאן ובמקומות אחרים.  בוגרי השמוץ מתגייסים במהירות, מתייצבים בעוז אחרי תמונותיו של יוסף ויסריונוביץ' ג'וגאשוילי דנן, ואחרי הכרזות הכתובות בגאורגית ספרותית משובחת, ופוצחים בשירת האינטרנציונל בהתלהבות שומרית אמיתית.  צוותי טלויזיה מקומיים ממהרים להנציח את הארוע המרגש.

מי יגול עפר מעיניך, קאמרד יוסיף וסריונוביץ' ?



זזים.

טביליסי כן מחכה לנו.  מזדכים על הג'יפים בזריזות וללא בעיות (ושוכחים להיפרד ממיחו המכונאי הנאמן. פדיחה) ומעבירים את הציוד לאוטובוס שגם מקפיץ אותנו לראש הגבעה המשקיפה על העיר.  מתחילים את ההליכה במעבר מקוֹרֶה  שמזכיר במקצת את רחוב פנורמה (יפה נוף) בחיפה.  טוב, בלי נמל ובלי ענן אפור של כימיקלים מהמפרץ, אבל עם נהר מתפתל, כנסיות מפוארות ובנייני ציבור בעיצוב חדשני, אה, יש גם רכבל תיירותי מההר עד מעבר לנהר. חיפה חיפה.




גולשים במורד השביל, עוברים ליד שרידים של מה שנראה כמו חומה עתיקה, הגן הבוטני מימין והעיר נפרשת משמאל. עוברים ליד תחנת הרכבל ומשם ממשיכים למטה, לרובע המרחצאות המשופץ למהדרין ואח"כ גם למדרחוב המשופץ אף הוא.  שפע של חנויות ובתי קפה, תיירים וסתם אנשים, אירופה.  אורי מתאר את התהליך שעבר חלק זה של העיר בשנים האחרונות, מעיי חורבות מוזנחים והרוסים למחצה, למצבו עכשיו : בתים יפים, כבישים סלולים ושלל חנויות, מסעדות ובתי קפה בעלי חזות מזמינה.   אנחנו נהנים מה"אחרי", ואת ה"לפני" אנחנו יכולים רק לדמיין.







מגיעים לבית הכנסת. אין ספק, הקהילה הטביליסאית הרבה יותר גדולה ומאורגנת מזאת של אחליציחה מראשית הטיול.  שומעים הרצאה קטנה מהבחור המקומי (הגבאי ?) שלא שוכח להזכיר לנו כל משפט שני שנקנה את אוגדן הגלויות של בית הכנסת ע"מ לסייע בפעילויות צדקה ואחרות של בית הכנסת.  אגב, לא נראה שהבחור יודע עברית, והתקשורת איתו היא באנגלית וברוסית שצביקה עוזר לתרגם.
בית הכנסת בטבליסי



ממשיכים לכיוון מרכז העיר עד ל"כיכר החופש" שמנסה להיות, לפחות מבחינה חזותית, משהו בין כיכר טרפלגר בלונדון לרפובליק של פריז.  פסל מוזהב גדול ניצב בראש עמוד ענקי באמצע הכיכר. נו, רק שפה יש בעיקר גאורגים. יחי ההבדל הקטן.

כיכר החופש

ארוחת ערב במסעדה הסמוכה לכיכר, מלווה בהופעת פולקלור עם דציבלים בלתי אפשריים בעליל, ובין מנה למנה, ברווח השקט יחסית שבין ההופעות, אנחנו משחילים (באמצעות אמיר) מספר מילות סיכום ותודה לאוֹרי, והנ"ל משיב בחיוך מצטנע שעבורו זה היה "עוד יום במשרד", כלומר, הכל הלך חלק.
היין נמזג לכוסות, מבט אחרון על טביליסי מחלונות האוטובוס בדרך לנמל התעופה, זהו.


המתנה ממושכת למדי למועד ההמראה, עוד נותנת לנו כמה דקות של יחד : מעגל התרשמויות וסיכומים על יד כוס קפה, מתנות אחרונות למי ששכח, כמה שירי תוגה וערפל עם מושיק והגיטרה על רצפת אולם הנוסעים היוצאים, וגאורגיה נושמת לרווחה.

כל התמונות מיום זה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/802


היה נפלא,

להתראות !

אבי


תמונות שצילם צביקה נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/201304


תמונות שצילם רפי נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/201305


תמונות שצילם גילי נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/100979311055868657265/20130707201302?authkey=Gv1sRgCODP5dOquY3aswE






אין תגובות:

פרסום תגובה